יום שלישי, 1 בדצמבר 2020

עדכוני פסיקה וחקיקה חודש דצמבר

 


חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשפ"א-2020

הקדמה

ביום 18/11/2020 נכנס לתוקף חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשפ"א-2020, אשר מסדיר את אופן התשלום עבור עובדים הנמצאים בבידוד.

על פי המתווה שאושר, עובד שנמצא בבידוד לא יקבל שכר על יום הבידוד הראשון.

מעסיקים עד 20 עובדים – יקבלו מהמוסד לביטוח לאומי שיפוי מלא עבור היום השני לבידוד ועבור יתר הימים יקבלו שיפוי  בסך 75% מעלות הבידוד.

מעסיקים מעל 20 עובדים- יקבלו שיפוי מלא על ידי  המוסד לביטוח לאומי עבור היום השני לבידוד ולאחר מכן יינתן שיפוי עבור 50% מעלות הבידוד למעסיק.

להל"ן עיקרי החוק:

  1. תשלום ימי בידוד: על פי החוק עובד השוהה בבידוד זכאי ממעסיקו לתשלום דמי בידוד בעד ימי העבודה שבהם שהה בבידוד ונעדר מעבודתו, למעט תשלום בעד יום עבודה הראשון בתקופת הבידוד. אולם העובד זכאי לבחור לקבל תשלום גם בעד היום הראשון על חשבון יום חופשה המגיע לו (האמור כפוף להסכם קיבוצי או אישי אשר חל בו הסדר המטיב עם העובד לעניין דמי מחלה, למעט מקרים בהם המדינה צד להסכם).
  2. תקופת ימי המחלה: מתקופת ימי המחלה של הבידוד ישולמו לו דמי מחלה, אך לא יותר מ-4 ימים על חשבון ימי המחלה. התשלום ישולם לפי ימי עבודה (5/6 ימים בהתאם למתכונת העסקה של עובד) ולא יכלול את ימי המנוחה.
  3. תשלום על חשבון ימי מחלה עתידיים שיצבור העובד: במידה ולעובד אין יתרת ימי מחלה צבורים, יופחתו הימים בהם שהה בבידוד, וייזקפו על חשבון ימי מחלה עתידיים – כלומר, העובד יכנס ליתרה שלילית של ימי מחלה.
  4. סיום יחסי עבודה: אם יחסי העבודה יסתיימו ולעובד תיוותר יתרה שלילית בצבירתו יקוזזו ימי המחלה שנזקפו עקב הבידוד ויקוזזו כנגד יתרת ימי חופשה שטרם ניצל העובד (פדיון חופשה). במקרה בו אין לעובד יתרת חופשה בסיום העסקתו- לא יהיה לעובד חוב בעד ימי מחלה הנותרים.
  5. שיפוי: מעסיק אשר שילם דמי בידוד לפי הוראות החוק, יעביר לו המוסד לביטוח לאומי תשלום בשיעור של 100% עבור היום השני לבידוד וכן עבור יתר הימים שיפוי בגובה של 50%, לעומת זאת מעסיקים עד 20 עובדים יקבלו 100% עבור היום השני וכן 75% עבור יתר הימים.
  6. הגשת בקשה לשיפוי: מעסיק יגיש למוסד לביטוח לאומי בקשה לשיפוי באופן מקוון כפי שיפרסם המוסד לביטוח לאומי , לא יאוחר מ-60 ימים מתום החודש שבו הסתיימה תקופת הבידוד של העובד.
  7. פרטי הבקשה:  הבקשה לשיפוי תכלול בין היתר הצהרה של המעסיק על תשלום דמי בידוד לעובד וכן את הפרטים הבאים: פרטי המעסיק – שם המעסיק, מספר מזהה, טלפון כתובת , דוא"ל, מס' חשבון בנק ותיק ניכויים.  פרטי העובד– שם ושם משפחה, מספר  זהות או דרכון, מס' טלפון ומייל. פרטי משרה – היקף המשרה ששל העובד בשלושת החודשים שקדמו לבידוד. פרטי בידוד= מועד תחילת תקופת הבידוד וסיומה, מס' ימים ששולמו, וכן פרטים לגבי ההוראה שבשלה זכאי העובד לדמי בידוד. גובה התשלום- גובה דמי הבידוד של העובד, שכר ממוצע ברבעון לפיו שולמו דמי הבידוד והעלות בה נשא המעסיק.
  8. חריגים: החוק לא חל על מי שנמצא כחולה מאומת או מי שחלה עליו חובת בידוד בשל הגעתו לישראל מחו"ל.
  9. תוקף: החוק נכנס לתוקף רטרואקטיבית מיום 1/10/2020 ועד ליום 31/3/2021.

שר האוצר , באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת רשאי להאריך  בצו את תקופת הוראת השעה בתקופות נוספות שלא יעלו על שישה חודשים כל אחת.

בעקבות חשיפה מסיבית לשמש, חלה בסרטן העור והוכר כנפגע עבודה

מאת: עו"ד צליל לביא

התובע, כבן 64, קצין ביטחון לשעבר בקבוצת גולף ,חלה בסרטן העור  לאחר שעבודתו הייתה כרוכה בחשיפה מסיבית לשמש, הגיש תביעה להכרה בסרטן העור ובנגעי שמש מהם סובל כפגיעה בעבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995.

בית הדין לעבודה בתל אביב, דן בתביעה ומינה מומחה רפואי אשר בחן הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין סרטן העור שהתפרץ אצלו. לבסוף קבע המומחה כי קיים קשר בין תנאי העבודה לבין הופעת הנגעים. אמנם, חלק מהנגעים הופיעו במקומות שאינם חשופים לשמש, אך יחד עם זאת הסביר כי רוב הנגעים (85%) הופיעו בראש ובצוואר, כלומר בעור חשוף לשמש וזו עדות מובהקת לכך שיש קשר ישיר בין החשיפה לשמש והופעת הסרטן.

ביטוח לאומי טען מנגד שיש לדחות את מסקנת המומחה מכיוון שהתובע העיד באחד הדיונים כי בילדותו סבל ממחלת סרטן מסוג הוצ'קינס ונאלץ לקבל הקרנות, וכי החל לסבול מנגעים בעור כבר בשנת 1997. חוות הדעת של המומחה ניתנה כאשר רוב התיק הרפואי לא היה לפניו. מסקנת הדברים היא כי לא מתקיים קשר סיבתי.

חרף טענת הביטוח הלאומי, השופטת חופית גרשון-יזרעאלי קיבלה את חוות הדעת של המומחה הרפואי שמונה בתיק.  בקביעתה הסתמכה על העובדה כי המומחה הפנה לנייר עמדה של המוסד לביטוח לאומי אשר נוסח על ידי קבוצת רופאים בכירים, שכותרתו: "גידולים סרטניים של העור – קווים לקביעת קשר סיבתי לחשיפה לשמש בעבודה". העקרונות אשר מופיעים בו תואמים את עובדות המקרה, על אף שהמסמך אינו בעל תוקף מחייב.

מן העובדות עולה כי התובע נחשף בעבודתו לשמש במשך כ-17 שנים, כאשר הדרישה בנייר העמדה היא לחשיפה של 10 שנים. מבחינת היקף השעות, נדרשת חשיפה של 4 שעות ביום והתובע היה חשוף כ- 3.5 שעות מדי יום . בהקשר זה, נכתב בנייר העמדה כי במקרים גבוליים יפעיל הרופא שיקול דעת בשאלת הקשר הסיבתי בין חשיפה במסגרת העבודה לליקוי. "המומחה אכן הפעיל שיקול דעתו, והכריע כי קיים קשר סיבתי," טענה השופטת.

עוד הוסיפה השופטת בקביעתה כי המומחה התייחס למחלה ממנה סבל התובע בילדותו והבהיר כי לא ניתן לייחס את הגידולים רק לשמש או רק להקרנות ויש לייחס את הסרטן לשני הגורמים., טענתה ״חוות הדעת ותשובות המומחה לשאלות ההבהרה מנומקות ומפורטות מאד״.

מתוך פס"ד ש' נ' המוסד לביטוח לאומי 25567-10-16

היעדרויות בתקופת הלידה וההורות

מאת: עו"ד משה בושי

נושא הזכות להיעדרות מהעבודה הינו נושא מרכזי וחשוב בתקופת הלידה וההורות וכן בחוק עבודת נשים. הנושא רלוונטי במיוחד לעובדות בתקופת ההיריון ובתקופה שלאחר הלידה.

במאמר זה נדון במקרים ובתנאים שמקנים את זכות ההיעדרות ונפרט על נושא זה, כמו כן נציין פסקי דין מסוימים הדנים בנושא.

ראשית, סעיף החוק הרלוונטי לעניין הוא סעיף 7 לחוק עבודת נשים שהינו סעיף מפורט ומורכב במיוחד כולל את המקרים והמצבים השונים בהם זכות ההיעדרות קיימת ומפרט את הקריטריונים הנדרשים לצורך כך.

נתייחס למספר דוגמאות מהחוק, כולל התייחסות מהפסיקה בהמשך המאמר.

עובדת שהפילה-זכאית להיעדר שבוע לאחר ההפלה כזמן שקבע רופא ועד שישה שבועות.

אם מצבה מחייבת זאת-אם רופא אישר כי מצבה הרפואי של העובדת מחייב זאת ובלבד שהעובדת אינה מקבלת גמלת שמירת היריון, דין ההיעדרות כדין היעדרות עקב מחלה.

סכנה לעובדת- עובדת זכאית להיעדר אם רופא אישר כי מקום/אופן/סוג העבודה עלול לסכן אותה, דין היעדרות זו כחל"ת, יחד עם זאת לא יפגעו זכויותיה התלויות בותק, יחד עם זאת ככל ונמצאה לה עבודה חלופית הוראה זו לא תחול.

חל"ת לאחר חל"ד- עובדת רשאית להיעדר מתום תקופת הלידה וההורות כרבע מתקופת עבודתה ובלבד שתקופה זו לא תחרוג משנה, בנוסף לכך ככל שתקופת הלידה וההורות חרגה מ15 שבועות או 15 שבועות כולל הארכות התקופה החורגת תופחת מתקופת הזכאות לחל"ת, יצוין כי תקופה זו תחשב לתקופה המוגנת קרי:

לאחר תקופה זו ועד 60 יום לאחריה לא ניתן לפטר את העובדת אלא לאחר היתר של הממונה.

ישנן עוד זכאויות להיעדרויות אך נסתפק באלו ונפרט מספר התייחסויות מהפסיקה לחידוד הדוגמאות שפורטו לעיל:

פס"ד עבל(ארצי)746/08 המל"ל נ' פזית סאיג אבקסיס נקבע כי רק מבוטחת במצב רפואי מסכן חיים במשך 30 יום רצופים תהיה זכאית לגמלת שמירת היריון שתחושב על בסיס שכרה היומי, על כן, כאשר מדובר במצב בו המבוטחת לא זכאית לגמלה, וניתן לה אישור רפואי שהיעדרותה מחוייבת בשל מצבה הרפואי תהיה זכאית להיעדרות כזו כפי שפירטנו לעיל.

פס"ד שעוסק בעובדת שהפילה הוא ע"ע(ארצי) 28424-02-12 ניו ליין קוסמטיקס בע"מ שרון מור עלימה נקבע כי בין יתר הפיצויים העובדת זכאית לפיצוי בגין כך שלא ניתנה לה זכות להיעדר עקב הפלתה כפי שקובע החוק ופורט לעיל.

לעניין חל"ת לאחר חל"ד :ע"ע(ארצי)261/99 אוניברסיטת חיפה נ' רחל ירום עוסק בנושא, בפס"ד זה מובאת ציטטה מפס"ד בהירי הקובעת כי בתקופה זו כמו בתקופת חל"ת "רגילה" אין צבירת זכויות (חופשה, הבראה וכו').

כך בעמ' 20 לפסה"ד:"עובדת הנמצאת בחל"ת מכח הסכם מעין זה, לא תשמע אם תטען ש"עבדה" או שהייתה בבחינת מי שעבדה במשך תקופת החל"ת, תקופה זו אינה שוקלת לעניין צבירת הזכויות ואינה מצמיחה זכויות הקשורות בצבירת הותק."

לסיכום

כפי שראינו זכות ההיעדרות בתקופת הלידה וההורות באה לידי ביטוי במישורים שונים וסיטואציות שונות, ההיכרות עם מקרים אלה וההבחנות בין הקריטריונים והתנאים השונים חשובה הן לעובדת והן למעסיקים.

יום רביעי, 18 בנובמבר 2020

תשלום מקופת פיצויים במקום מהמעסיק

צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז -1957

איסור קבלת ביטחונות מהעובד

מטרת החוק היא למנוע ממעסיקים לקבל בטחונות לשם הבטחת הישארות עובדים בזמן עבודתם או בזמן קבלתם לעבודה.

חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה)

סעיף 1 – הגדרות

הכנסה חייבת



פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961

מתנות, ביגוד, השתלמות וספרות מקצועית



סעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961

יום שני, 16 בנובמבר 2020

תגמולי מילואים

דיווח על תקופות השירות

תגמול מילואים משולם למי ששירת שירות מילואים כחוק או שירות חצי-יומי או שהיה באימון על-פי חוק שירות עבודה בשעת חירום, וכן לנער עובד שהשתתף בפעילות במסגרת החינוך הקדם-צבאי.

חופשה ללא תשלום

עובד רשאי לצאת ולשהות בחופשה ללא תשלום.

למעסיק קמה חובת תשלום דמי ביטוח עבור עובד השוהה בחופשה ללא תשלום, בהתקיים התנאים המצטברים הבאים:

זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד

המבוטחים:

  1. עובד שכיר.
  2. חבר אגודה שיתופית.
  3. קופת גמל.

יום שלישי, 10 בנובמבר 2020

הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה)

 


חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, מטיל על המעסיק את החובה למסור לעובד בכתב את תנאי עבודתו.

חובת המסירה ומועדי המסירה

עובד מגיל 18: חובת המסירה עבור עובד בגיר (מגיל 18 ומעלה) חלה בתוך 30 ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד (ימים רצופים ולא ימי עסקים וכו').

נער עובד: אם מדובר בנער (פחות מגיל 18), חובת המסירה חלה בתוך 7 ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד.

"מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה)."

סעיף 1 לחוק

תוכן ההודעה לעובד

סעיף 2(א) לחוק
"פירוט תנאי העבודה של העובד בהודעה על תנאי עבודה יהיה בעניינים אלה:
(1)        זהות המעסיק וזהות העובד;
(2)   תאריך תחילת העבודה ואם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה – תקופת העבודה; היה חוזה העבודה שלא לתקופה קצובה, יציין זאת המעסיק;
(3)        תיאור עיקרי התפקיד;
(4)        ציון שמו או תואר תפקידו של ממונה ישיר על העובד;
(5)   סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר ואולם אם נקבע שכר עבודתו על פי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – דירוג העובד ודרגתו;
(6)        אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד, לפי העניין;
(7)        יום המנוחה השבועי של העובד;
(8)   סוגי תשלומים של המעסיק ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעסיק מעביר בפועל את התשלומים האמורים, ואולם אם התחיל מעסיק להעביר בפועל את התשלומים לאחר מסירת ההודעה, ימסור על כך הודעה נפרדת לעובד;
(9)   לגבי מעסיק שהוא או שארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, המסדיר את תנאי העבודה של העובד – שם ארגון העובדים שהוא צד לאותו הסכם והמען לפניה אליו;
(10) לגבי מעסיק שהוא צד לחוזה לביצוע עבודה או למתן שירותים או לגבי מעסיק שהוא קבלן כוח אדם שהוא צד לחוזה עם מעסיק בפועל, והחוזה האמור כולל הוראות לעניין תנאי עבודה של עובדו של המעסיק – תנאי העבודה כאמור, כמפורט בפסקאות (1) עד (9), וכל פרט נוסף שנקבע לפי סעיף קטן (ג)(1) וכן תנאים הנוגעים לסיום יחסי עבודה; לעניין זה, "קבלן כוח אדם", "מעסיק בפועל" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996."
סעיף 2(א) לחוק

סעיף 2(א) לחוק מפרט את תוכן ההודעה, שתכלול את זהות המעסיק וזהות העובד, תאריך תחילת העבודה, תקופת עבודה – במידה שהיא לתקופה קצובה, תיאור תפקיד, ממונה ישיר של העובד, סך התשלומים ומועדי התשלום, אורכו של יום ושבוע העבודה, יום המנוחה השבועי של העובד ועוד.

כלל מפתח – אין להרע עם העובד, אלא להיטיב עמו בלבד

סעיף 2(ב) לחוק קובע כי אין בהודעה כדי לפגוע בכל זכות המוקנית לעובד מכוח דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה וכו'. תנאי עבודה יכולים רק להיטיב עם העובד ולא להרע עמו. למשל, מעביד לא יכול לשלם לעובד פחות משכר המינימום אלא רק יותר.

"(ב) בנוסח ההודעה על תנאי עבודה יצוין כי אין באמור בה כדי לגרוע מכל זכות המוקנית לעובד מכוח כל דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או חוזה אחר הנוגע לתנאי עבודתו."

סעיף 2(ב) לחוק

הודעה על שינוי בתנאי העבודה

סעיף 3 לחוק קובע כי אם חל שינוי בתנאי העבודה, המעסיק צריך להודיע על כך לעובד תוך 30 ימים, ואם מדובר בנער – בתוך 7 ימים, מיום שנודע על השינוי. חריגים:

  1. כאשר השינוי נובע משינוי בדין. למשל, העלאת שכר המינימום נוכח עדכון התעריף הקבוע בחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.
  2. עדכון מכוח הדין או מכוח הסכם. למשל, אם הוצא צו עיקול נגד העובד, המעסיק לא חייב לעדכן את תנאי העבודה, כי העיקול נעשה על פי דין.
  3. שינוי המופיע בתלוש השכר של העובד.
סעיף 3 לחוק
"חל שינוי בתנאי העבודה של העובד כפי שפורטו בהודעה כאמור בסעיף 2, ימסור המעסיק הודעה על כך לעובד בתוך שלושים ימים, ואם היה העובד נער – בתוך שבעה ימים, מהיום שנודע לו על השינוי; לעניין זה, "שינוי" למעט אלה:
(1)        שינוי הנובע משינוי בדין;
(2)   עדכון מכוח הדין או מכוח הסכם של תשלומים שהוא חייב לגביהם בהודעה לפי סעיף 2(א)(5);
(3)  שינוי המופיע בתלוש השכר של העובד; לעניין זה "תלוש שכר" כמשמעותו בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958."
סעיף 3 לחוק

נטל ההוכחה בהיעדר הודעה לעובד

סעיף 5א לחוק קובע כי בתובענה של עובד נגד מעסיק, בה שנוי במחלוקת עניין מענייני תנאי העבודה, כאמור בסעיף 2 לחוק, כאשר המעסיק לא מסר לעובד את הודעת תנאי עבודתו, נטל ההוכחה בדבר תנאי העבודה לגביהם טוען העובד, יהא על המעסיק.

"בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971."

סעיף 5 לחוק

תחולת החוק על עובד שהחל עבודתו לפני שנחקק החוק

החוק נחקק בשנת 2002. אם עובד התחיל לעבוד אצל המעסיק לפני כן, המעסיק, ככלל, לא נדרש למסור לו את תנאי העבודה בכתב תוך 30 ימים. אבל, חובה זו תקום למעסיק תוך 30 ימים מהיום בו דרש העובד לקבל את תנאי העבודה בכתב.

אם עובד ותיק דרש לקבל את תנאי העבודה בכתב, דינו יהיה כדין עובד חדש, והוראות החוק, כמפורט לעיל, תחולנה גם עליו.

"חובות המעסיק לפי חוק זה, לגבי עובד שהתחיל את עבודתו אצלו לפני תחילתו של חוק זה, יחולו עליו בשינויים אלה:
(1)   החובה כאמור בסעיף 1 תחול בשינוי זה: במקום "מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו" יבוא "מהיום שהעובד דרש זאת ממנו בכתב";
(2)   החובה כאמור בסעיף 3 תחול עליו ואולם לגבי עובד שלא דרש מהמעסיק הודעה כאמור בפסקה (1), יקראו את סעיף 3 כך: במקום "כפי שפורטו בהודעה כאמור בסעיף 2" יבוא "בפרט מהפרטים המנויים בסעיף 2."
סעיף 10 לחוק

פטור ממסירת הודעה לעובד

  1. סעיף 2(ד) לחוק קובע כי המעסיק רשאי לערוך עם העובד הסכם עבודה שסעיפיו מכילים את התוכן האמור בסעיף 2 לחוק, ובמקרה כזה הוא אינו חייב למסור לעובד בנוסף גם מסמך תנאי עבודה.
  2. תקנה 3 לתקנות הודעה לעובד (תנאי עבודה) (צורת הודעה ופרטיה), התשס"ב-2002, קובעת כי כאשר מדובר בעובד זר, והמעסיק מסר לו חוזה עבודה בהתאם לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991, אזי המעסיק יהיה פטור ממסירת הודעה לעובד לפי סעיף 2 לחוק הודעה לעובד.
סעיף 2(ד) לחוק
"נמסר לעובד הסכם עבודה בכתב שנכללו בו כל העניינים האמורים לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג), במועדים האמורים בסעיף 1, יהיה בכך משום מילוי חובתו של המעסיק לפי סעיף 1."
תקנה 3 לתקנות
"מעביד של עובד זר, אשר נתן לעובד הזר חוזה עבודה בהתאם לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א-1991, יהיה פטור ממתן ההודעה האמורה בסעיף 2 לחוק, וזאת בלי לגרוע משאר חובותיו על פי החוק."

יום שלישי, 20 באוקטובר 2020

בכירה פוטרה בגלל גילה המתקדם – המעסיקה תפצה

 


125 אלף שקלים תקבל משנה למנכ"ל בחברת פרסום שפוטרה בגיל 62 עקב אפלייה מחמת גיל וללא שימוע כדין 

בית הדין לעבודה בתל-אביב פסק פיצויים והוצאות של 125 אלף שקלים לאישה שפוטרה בגיל 62 ממשרתה כמשנה למנכ"ל בחברת פרסום ממרכז הארץ עקב אפלייה מחמת גיל ומבלי שנערך לה שימוע תקין. השופטת חופית גרשון-יזרעאלי דחתה את טענת המעסיקה שלפיה העובדת פוטרה בשל צמצומים, וקבעה כי במקום שהגיל ישמש לטובתה הוא שימש כשיקול לרעתה וזאת בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

התובעת זומנה בסוף שנת 2016 לשימוע לפני פיטורים בטענה שמצבה העסקי של החברה הידרדר ויש צורך בנקיטת צעדי התייעלות והקטנת הוצאות עבור המשרה שלה.

כעבור זמן קצר יצאה התובעת לחופשת מחלה והעבירה את טיעוניה בנוגע לשימוע בכתב. כשבוע לאחר מכן, בינואר 2017, היא קיבלה מכתב פיטורים. מאחר שהיא לא התייצבה לעבוד בימי ההודעה המוקדמת ניכתה החברה ניצול של ימי חופשה ושכר יחסי בהתאם לימי ההיעדרות.

הטענה העיקרית בתביעה שהגישה נגד החברה כעבור 3 חודשים טענה הייתה כי פוטרה רק בגלל גילה המתקדם (62) אחרי שנים שבהן הייתה עובדת מצטיינת ומוערכת. לדבריה, לא הייתה סיבה לפטר אותה למעט הגיל ועובדה שהחברה לא פיטרה עובדים אחרים או נקטה בצעדי התייעלות אחרים למעט פיטוריה.

טענה נוספת הייתה לפיטורים שלא כדין מאחר שההחלטה לפטר אותה נלקחה מראש, עוד לפני שנערך לה שימוע.

מנגד טענה החברה, בין היתר, כי הפיטורים בוצעו כחוק והטענה שהם היו קשורים לגילה של התובעת שקרית. לפי הנטען, העובדה שהתובעת התקבלה לעבודה בגיל 50 מעידה שהחברה לא מפלה עובדים מטעמי גיל והסיבה היחידה לפיטורים היה מצבה הכלכלי הקשה של החברה.

עוד נטען כי לתובעת הוצעו חלופות לשינוי המשרה אבל היא סירבה להן וכי היא קיבלה הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיה אבל בחרה לשלוח אותן בכתב.

לא נשקלו אלטרנטיבות

השופטת חופית גרשון-יזרעאלי קבעה כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה שמעידה שהיה צורך לפטר דווקא את התובעת עקב צמצומים. לא הוצגו דוחות רווח והפסד או כל אסמכתה שמעידה על ירידה ברווחי החברה, לא הוצגה תוכנית הבראה או צעדי התייעלות כלשהם ולמעשה התובעת הייתה העובדת היחידה שפוטרה באותה שנה.

השופטת הוסיפה כי גם אם ננקטו הליכי התייעלות כלשהם לא הוכח שנשקלו אפשרויות חלופיות לפיטורי התובעת כמו פיטורי עובדים אחרים או קיצוצי שכר והטענה שהוצעו לה אלטרנטיבות לא גובתה במסמך כתוב כלשהו.  

למעשה, משיחה מוקלטת שהתנהלה בין התובעת לבין בעלת החברה עלה בבירור כי הגיל שלה שימש לחובתה וזאת במקום שישמש כשיקול לטובתה בהתחשב בכך שבגילה יהיה לה קשה להשתלב בשוק העבודה.

בסיכומו של עניין השופטת התרשמה כי פיטורי התובעת לא היו עניינים ולא היו חלק מהליכי צמצום. לפיכך, היא זכאית לפיצויים של 70 אלף שקלים על הפלייה מחמת גיל בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות.

עוד שוכנעה השופטת כי ההחלטה לפטר את התובעת נלקחה עוד לפני השימוע, ולפיכך נפסקו לה פיצויים של 50 אלף שקלים על פגמים בהליך השימוע.

טענות נוספות שהעלתה התובעת על התעמרות, ניכויי שכר וכן הלאה נדחו, כך שבסיכומו של דבר נפסקו לה פיצויים של 120 אלף שקלים בתוספת 5,000 שקלים עבור שכר טרחת עורך דין.

עו"ד איתי הפלר עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין

יום רביעי, 7 באוקטובר 2020

נכנסתם לבידוד? אלה הזכויות שלכם בעבודה

 



התאחדות התעשיינים גיבשה עם ההסתדרות ומשרד האוצר הסדר אשר צפוי לעבור בקרוב בחקיקה. אלו עיקריו

התפרצות מגיפת הקורונה בשילוב הרצון לקטוע את שרשרת ההדבקה, הביאה ביום 04/02/2020 להחלטה על מתן תעודת מחלה גורפת לכל עובד השוהה בבידוד, בין אם הוא חולה ובין אם לא, ולזכאות העובד לתשלום דמי מחלה מהמעסיק.    

הכוונה הייתה שהתשלום יבוצע על ידי המעסיק, בהתאם לצבירת ימי המחלה של העובד. כלומר, אם העובד לא צבר ימי מחלה, הוא לא היה זכאי לתשלום בגין תקופה זו, למרות העובדה שנאסר עליו להגיע למקום העבודה והוא נדרש להשאר בבידוד. לכך צריך להוסיף, כי בהתאם לחוק, התשלום בגין שלושת הימים הראשונים למחלה אינו מלא (יום ראשון לא משולם כלל, וימים שני ושלישי לחופשת המחלה משולמים בערך 50% לכל יום).

ב-01/03/20, הוגשה עתירה לבג"ץ נגד חוקיות תעודת המחלה הגורפת, בטענה כי ההחלטה ניתנה שלא בסמכות, ובכלל – עובד הנדרש לשהות בבידוד אינו חולה ולכן אינו זכאי לדמי מחלה.

ביום 27/07/20 ביטל בג"צ את תעודת המחלה הגורפת, וקבע שהוצאה בחוסר סמכות, ובכל מקרה מאחר שעובד הנדרש לשהות בבידוד כלל אינו חולה – אין מדובר במחלה ולא ניתן לעשות שימוש בתעודת מחלה. העניין הופנה חזרה למדינה לשם תיקון וחקיקה מתאימה.

על פי הערכות, למעלה מ-464,000 עובדים שהו בבידוד, מה שהוביל להוצאה כספית של למעלה משלושה מיליארד שקלים למעסיקים במשק.

היום (30/09/20) פרסמו התאחדות התעשיינים וההסתדרות הכללית החדשה את ההסדר אשר גיבשו מול משרד האוצר, ואלו עיקריו:

  1. עובד בבידוד שצבורים לזכותו ימי מחלה – יקבל את מלוא התשלום לפי חוק (יום ראשון לא משולם כלל, וימים שני ושלישי לחופשת המחלה משולמים 50% לכל יום). במקרה זה, המעסיק יהיה זכאי לשיפוי של 50% מהתשלום שיבוצע לעובד.
  2. הוראות מיטיבות – עובדים בבידוד הזכאים לתשלום ימי מחלה מהיום הראשון – הטבה זו לא תחול עליהם, אלא אם הדבר יצוין באופן מפורש בהסכם שלהם.
  3. עובד בבידוד שלא צבורים לזכותו ימי מחלה –החל מיום המחלה הרביעי יקבל העובד 70% משכרו. במקרה זה, המעסיק יהיה זכאי לשיפוי מלא מהמדינה.
  4. היעדרות בשל הימצאות ילד בבידוד – בהתאם להסכם שמתגבש, ישולם לעובד תשלום בהתאם לחוק מחלת ילד.
  5. היעדרות בשל שהייה במדינה אחרת – המעסיק יישא בתשלום דמי המחלה של העובד המצוי בבידוד, אך ורק במקרה שנשלח לאותה מדינה על ידי מעסיקו.
  6. עבודה מהבית – מקום בו עובד המצוי בבידוד יכול לבצע את העבודה מהבית, הרי שלא יחשב חולה ויהיה זכאי לתשלום שכרו המלא, ללא קיזוז ימי מחלה.

חשוב לציין שההסדר המתואר לעיל דורש חקיקה, והצדדים לעתירה עתידים להגיש לבית המשפט העליון בקשה להאריך את מועד כניסת פסק הדין לתוקף עד ה-28/10, מתוך תקווה שעד למועד זה יצליחו להעביר את ההסכמות בחוק.

לטעמנו מדובר בהסכם הוגן, כאשר המדינה משתתפת בנטל המוטל על המעסיקים מחד ובמקביל מאפשר לעובדים לקבל תשלום, ולו חלקי בגין ימי ההיעדרות שנכפו עליהם.

פורסם באתר פסק דין

 


יום שבת, 3 באוקטובר 2020

חופשת לידה- מי זכאי? כמה? ולמה?

 


החוק בישראל מבקש להסדיר מגון מצבים שעלולים להופיע במערכת היחסים בין מעסיק ועובדיו ואחד הנפוצים ביניהם הוא חופשת לידה.

החוק קובע שלידת ולד חי או לידה שהתרחשה אחרי 22 שבועות היריון מזכה בחופשת לידה. לפיכך נשים שעברו הפלה או הפסקת היריון לאחר 22 שבועות היריון נחשבות נשים שילדו והן זכאיות לכל הזכויות וההגנות כמו נשים שילדו תינוק חי.

עובדת שעבדה 12 חודשים לפחות ברציפות אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, זכאית לצאת לחופשת לידה בת 26 שבועות מוקנית, ומי שעבדה פחות מ -12 חודשים זכאית לחופשת לידה של 15 שבועות בלבד. למותר לציין שחופשת לידה היא זכות של כל יולדת, גם אם העובר או התינוק נפטר לאחר הלידה. עובדת יכולה להתחיל את חופשת הלידה לפני יום הלידה עצמו בהתאם לצרכיה.

זכויות סוציאליות במהלך חופשת לידה

בתקופה של חופשת הלידה העובדת ממשיכה לצבור זכויות סוציאליות המוקנות לפי הוותק במקום העבודה, וללא תלות בוותק במקום העבודה היא יכולה לקחת חופשה ללא תשלום. במהלך חופשת הלידה ובמשך שישים ימים מסיומה לא ניתן לפטר את העובדת.

מי עוד זכאי?

בן זוג של יולדת זכאי לצאת לחופשת לידה ולהחליף את היולדת בתקופה שנותרה מתום 6 השבועות הראשונים לאחר יום הלידה או במקרה שהיולדת מוותרת על תשלום דמי לידה עבור השבוע האחרון שבו היא זכאית להם ובן זוגה יוצא לחופשת לידה בת שבוע במקביל לחופשת הלידה שלה. מקרה אחר יתקיים אם היולדת, בשל מוגבלות כלשהיא, אינה מסוגלת לטפל בתינוק, ובן הזוג הוא זה שנמצא עם התינוק ומטפל בו.

חופשת לידה ניתנת גם להורים מאמצים, הורים שמקבלים תינוק למשמורת מאם פונדקאית, והורים שקיבלו לאומנה ילד שגילו עד 10 שנים, לתקופה ארוכה משישה חודשים

קיצור והארכת חופשת לידה

עובדת שעבדה לפחות 12 חודשים רשאית לקצר את חופשת הלידה, לאחר ניצול 15 שבועות מחופשת הלידה והמעסיק לא יוכל לדחות את חזרת העובדת לתקופה שעולה על שלושה שבועות. במקרה שבן הזוג מחליף את העובדת בחופש הלידה אחר שישה שבועות, תוכל לקצר את החופשה ולשוב לעבודה כבר בתום שישה שבועות.

הארכת חופשת הלידה תתקיים במקרה של לידה רב עוברית, כאשר הזכאות היא להאריך את החופשה בשלושה שבועות עבור כל תינוק ולקבל עבורם דמי לידה, או במקרה של אשפוז היולדת או התינוק לתקופה של 15 ימים לפחות.